נִשְׁתַּטָּה לֹא יוֹצִיא. דְּבֵית יִנַּאי אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי גְדֵירָה. רִבִּי זְעִירָה וְרִבִּי אִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. רִבִּי נְחֶמְיָה בַּר מַר עוּקְבָּן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר תְּלָתָא. עָבַר וְגֵירַשׁ. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי גְדֵירָה. גֵּירַשׁ. מָאן דְּאָמַר. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. אָסוּר. יֵשׁ לָהּ בֵּן וְאָב וְאָח. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי גְדֵירָה. אָסוּר. מָאן דְּאָמַר. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. יֵשׁ לָהּ אָב וִיכוֹלָה הִיא לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ. פְּעָמִים שׁוֹטָה פְעָמִים חֲלוּמָה. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי גְדֵירָה. אָסוּר. מָאן דְּאָמַר. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. יֵשׁ לָהּ עִיתִּים וִיכוֹלָה הִיא לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ד. ולמ''ד דטעמא שאינה יכולה לשמור את גיטא אסור אפי' בדיעבד דמדאורייתא לא הוי גיטא דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצתה זו שאין לה יד:
יש לה בן או אב או אח. נמי איכא בינייהו דלמ''ד מפני גרירה אסור שאין יכולין לשמרה מן ההפקר:
ולמ''ד שאין יכולה כו'. הרי יש לה אב ויכול לשמור גיטה ומתגרשת על ידי אביה ואחיה:
פעמים שוטה פעמים חלומה. נמי איכא בינייהו דמפני גרירה אסורה שאינה נשמרת כשהיא שוטה:
ולמ''ד שאינה יכולה לשמור גיטה וזו יש לה עתים שיכולה לשמור גיטה. ומתגרשת כשהיא חלומה:
אמר תלתא. תלת מילי איכא בינייהו:
עבר וגירש. דלמ''ד מפני גרירה גירש. בדיעבד הוו גירושין כיון דליכא אלא איסור דרבנן שלא ינהגו בה הפקר בדיעבד הוי גט:
נשתטתה כו' מפני גרירה. שנגררת אחר כל אחד ונוהגין בה מנהג הפקר:
רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ וְשֶׁלַּשּׁוֹטֶה. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין בָּהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין בָּהּ. מִכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין בָּהּ וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ נִתְפְּשׂוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. גֵּירַשׁ מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא לָרִאשׁוֹן. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ שֶׁגֵּירְשָׁהּ חֵרֵשׁ וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ אוֹ לְפִיקֵּחַ. קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ לֹא יוֹכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּפִּיקֵחַ שֶׁגֵּירְשָׁהּ וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ אוֹ לְפִיקֵּחַ. קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ לֹא יוֹכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ. 76a אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ שֶׁהָלַךְ לוֹ בַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ אוֹ לְפִיקֵּחַ וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ. תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה. אִשְׁתּוֹ שְׁלַּפִּיקֵחַ שֶׁהָלַךְ לוֹ בַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ בָּא הַפִּיקֵּחַ. הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר. יוֹצִיא הַחֵרֵשׁ וִיקַייֵם הַפִּיקֵּחַ. עוֹד הִיא כְאִילֵּין קְנָסַייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אשתו של חרש. שבא עליה אחר מהו:
אפי' אשם תלוי אין בה. דלא מספקינן לה באשת איש כלל מן התורה. וכלישנא קמא דשמואל בבבלי ריש פירקין:
וקאמר הש''ס מכיון דאת אמר דאפי' אשם תלוי אין בה. ואפי' חשש קידושין אין לחרש מדאוריית' ש''מ דאם בא אחר וקידשה תפסו בה הקידושין:
גירשה. זה האחר שקידשה:
מותרת לחזור להראשון. החרש דאע''ג דגבי קידושי ספק אם בא אחר וקידשה דקי''ל מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ונמצא זה מחזיר גרושתו הני מילי כשהראשון יש לו קידושין מן התורה שאז יש לחוש שמא גירש אבל החרש שאין לו לא קידושין ולא גירושין דבר תורה ליכא שמא יאמרו גירש החרש משום דיתלו בגירושי הפיקח הואיל וקידושי החרש דרבנן הן ותפסו קידושי הפיקח ולא אתו למיטעי:
אשתו של חרש שגירשה החרש ונשאת לחרש אחר או לפיקח. כלומר ואצ''ל לפיקח קורא אני כו' דהואיל ונשאת לכיוצא בו אסור להחזירה דהוי מחזיר גרושתו ומכל שכן כשנשאת לפקח דמחזיר גרושתו מן הנשואין גמורין הוא:
אשתו של פקח. אבל אם היתה מתחלה אשת פקת וגרשה ונשאת לחרש ולא גרסינן הכא או לפקח:
איני קורא עליה כו' גרסינן דלא אתי נשואי' דחרש דמדרבנן ואסרי אפקח משום מחזיר גרושתו הואיל ולאו נשואין גמורין הן לגבי נשואי הראשון אלמא דלא גזרינן דאתו למטעי ולומר דזה מחזיר גרושתו משנשאת משום דכ''ע ידעי דנשואי חרש לאו כלום הן לגבי נשואי פקח והכא נמי אם קידשה הפקח אחר נשואי החרש וגירשה מותרת לחזור להחרש הואיל והחרש לא גירשה לא אסרה עליו וליכא למיגזר שמא יאמרו גירש כו' משום דרואין שנשאה הפקח דכ''ע ידעי דקידושי חרש דרבנן הן ויתלו דלהכי תפסי בה קדושי הפקח ולא משום שגירשה החרש:
אשתו של חרש שהלך בעלה כו' תצא מזה ומזה. כדתנן לעיל ריש פ''י הואיל ונשאת לכיוצא בו ומכ''ש כשנשאת לפקח:
אשתו של פקח שהלך כו' הוינן סברין מימר. היו מתחלה רוצים לומר דדמיא לדלעיל דנשואי חרש לא אסרי אפקח והילכך יוציא החרש ויקיים הפקח:
עוד היא באילין קנסייא. כלומר דחזרו לומר דלא דמיא להא דלעיל דשאני התם דלא עבדה איסורא אבל הכא דעבדה איסורא קנסו בה רבנן בכל הקנסות דתנן התם גבי אשה שהלך בעלה וניסת ואח''כ בא בעלה:
הדא היא דתני ר' חייה כו'. מתוספתא דר''ח אית לן למילף דין זה דאם גירשה הפיקח אחר קידושיו מותרת לחזור להחרש:
משנה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכִי מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָֽרְשָּׁה יוֹצְאָה וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרַשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא. אָֽמְרוּ לוֹ אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ. הֵעִיד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגָּדָה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט אָֽמְרוּ לוֹ אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אף זו. פיקחת ונתחרשה כיוצא בה וזה ראיה לדבריהם דרבנן דלעיל:
מתני' אמר ר' יוחנן בן נורי כו' בבבלי מפרש דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה נמי לא מגרשה אלא לדידכו מ''ש איש ומ''ש אשה אמרו לו לא דומה כו':
על החרשת שהשיאה אביה. בקטנותה וקיבל קידושיה וקידושין גמורים הן ואע''פ שהיא חרשת שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה:
שהיא יוצאה בגט. אפי' לאחר שגדלה ופקע כח האב מקבלת היא את גיטה:
הלכה: הֵעִיד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי כול'. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. נִרְאִין דְּבָרִים בְּפִיקַּחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דַּעַת שֶׁהִיא יוֹצְאָה בֵּין לְדַעַת בֵין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְחֵרֶשֶׁת שֶׁאֵין בָּהּ דַּעַת לֹא תֵצֵא אֶלָּא לְדַעַת. וְלֹא עֵידוּת הִיא. אַף זוֹ כְיוֹצֵא בָהּ וּמוֹסִיפִין עַל הָעֵדוּת. וְרִבִּי חֲנַנְיָה סָבַר מֵימַר בְּפִיקַּחַת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְחָֽרְשָׁה. רִבִּי יוֹסֵה סָבַר מֵימַר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' חנניה בעי. אדברי ר' יוחנן בן גודגדא דמתני':
נראין הדברים כו'. כלומר דבשלמא בפקחת שיש בה דעת דלדעתה נשאת ולא היה כאן דעת אחרת שפיר היא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת דבגט לא בעינן דעתה ודעת אחרת נמי לא שהרי בנשואיה לא היה דעת אחרת:
והחרשת. אלא דבחרשת שאין בה דעת כ''א לדעת אביה נשאת:
לא תצא נמי אלא לדעת. אביה ואמאי קאמר שהיא יוצאה בגט:
ומתמה הש''ס על בעיא דרבי חנניה ולא עדות היא. שכך קיבל דאפי' השיאה אביה יוצאת היא בגט שלא מדעת אביה:
אף זו כיוצא בה ומוסיפין על העדות. בתמיה דשמא לא שמענו אלא בחרשת מעיקרא אבל בפקחת ונתחרשה מנין להוסיף לך דיוצאת בגט:
ומשני דרבי חנניה סבר מימר הכי. דעידותו של רבי יוחנן מיירי בפקחת שהשיאה אביה ונתחרשה אחר כך ואפ''ה קאמר דהיא יוצאת. אי נמי יש לומר דהאי ולא עידות היא כו' ומוסיפין כו' כולה חדא קושיא היא דמקשה על רבי חנניה שרצה לחלק בין פקחת מעיקרא דהואיל ויש לה גם כן דעתה ובין חרשת מעיקרא דאין לה אלא דעת אביה ופריך ולא עדות היא מוסיפין על העדות בתמיה ומשני רבי חנניה דמחלק כך סבר מימר דהתם נמי בפקחת מעיקרא מיירי ואח''כ נתחרשה הואיל והיה לה דעת בשעת נשואיה אבל בחרשת מעיקרא אימא לך דאינה יוצאת אלא לדעת אביה הואיל ומתחילה על דעתו נשאת:
ורבי יוסה משני דסבר מימר דהעדות מיירי בקטנה שהשיאה אביה ונתחרשה גרסינן. והיינו הך אלא משום דסתם קטנה פקחת על דעת אביה נשאת ורבי חנניה קאמר בפקחת שהשיאה אביה דמשמע הוא הדין בנערה וקאמר רבי יוסה דבקטנה ולרבותא דאפילו קטנה הואיל ופקחת היתה ואתיא לכלל דעת:
הלכה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ כול'. מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בַּת יִשְׂרָאֵל פִּיקַּחַת שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן חֵרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם. אִם הָיָה פִּיקֵחַ אוֹכֶלֶת. חֵרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כֵּן עַל רֹאשָׁהּ. אִית כֵּן עַל סוֹפָהּ. 76b מַה אִית כֵּן עַל רֹאשָׁהּ. כְּשֶׁהָיָה חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת. אֲבָל אִם הָיָה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת הָדָא הִיא דְתַנִּינָן דְּבָתָר דְּבָתָר דְּבַתְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוחנן לית כן על ראשה. ר' יוחנן אהנך מתני' דלקמן קאי ואסידורא בעלמא קאמר דלית כאן על ראשה כלומר דסדר דמתני' דנקט ברישא לא הוה ליה למינקט כ''א בסיפא כדמפרש ואזיל:
מה אית כן על ראשה. מה היה צריך לנקוט הכא ברישא:
כשהיה חרש כו' פיקח כו'. היינו מתני' דלקמן הלכה ה' שני אחין אחד חרש ואתד פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת דשניהן שוין דיש כאן חרש בעל חרשת ופקח בעל פקחת וגוונא זו שייך למינקט ברישא:
אבל אם היה חרש בעל הפקחת. היינו מתני' דלקמן ב' אחין א' חרש וא' פקח נשואין לב' אחיות פקחות או פקח בעל החרשת מתני' דשני אחין פקחין כו':
הדא היא דתנינן דבתר כו'. כלומר זה שייך למינקט זו אחר זו. א''נ י''ל דר' יוחנן אמתני' דלקמן שני אחים חרשין לב' אחיות חרשות קאי וקאמר דלית כאן על ראשה כלומר דלא אשמועינן הכא שום חידוש ברישא דפשיט' דפטורין מן החליצה כששניהן שוין דדמיא לפקח בעל פקחת כמו שני אחין פקחין לב' אחיות פקחות דודאי פטורין:
אית כן על סופה. כלומר דהעיקר להשמיענו מה דנקט בסיפא א' היה חרש או פקח או איפכא הא דנקט דבתרה כו' והיינו דקאמר מה אית כן כו'. כלומר דמה בא להשמיענו כשכולן שוין דהוי כפיקח כו' כדפרישית ועיקר וגרסי' להאי דר' יוחנן אחר הלכה ג' ב' אחין חרשין לב' אחיות חרשות כו':
משנה: שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִין פִּיקְחִין לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין לִשְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ. הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת יִכְנוֹסוּ וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא יוֹצִיאוּ. שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה פִּיקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגְט וְאֶשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
הלכה: שְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין כול'. צָרָתָהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בִּתּוֹ פִיקַּחַת נְשׂוּאָה לְאָחִיו חֵרֵשׁ. צָרָתָהּ פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
משנה: שְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת מֵת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה פִּיקֵּח בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת. מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶשֶׁת אָחִיו בַחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
הלכה: שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים כול'. צָרָתָהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בִּתּוֹ חֵרֶשֶׁת נְשׂוּאָה לְאָחִיו פִּיקֵּחַ. צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
משנה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת תֵּצֵא מְשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
הלכה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ כול'. צָרָתָהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בִּתּוֹ חֵרֶשֶׁת נְשׂוּאָה לְאָחִיו חֵרֵשׁ. צָרָתָהּ פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
משנה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֶרֶשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי נוֹכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְייַבֵּם. מֵת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת כּוֹנֵס וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source